יום ג', ג’ בטבת תשע”ט
    דף הבית  |  יצירת קשר  |  קלפי סגולה  |  פרשת השבוע  |  חלמתי חלום...  |  מספרים סיפורים  |  ערבים וסדנאות  
כמה מאיתנו כאן משקיעים מזמנם ומרצם בעניין שחשוב להם מאוד וזוכים מהסביבה ליחס "צונן עד קפוא". לדעת הסביבה (אם יש לה דעה בכלל) "זה לא.................. .." . כאן אתם יכולים להוסיף את כל התגובות שאתם מכירים.
23:17 (27/01/10) קלרה שוע

כמה מאיתנו כאן משקיעים מזמנם ומרצם בעניין שחשוב להם מאוד וזוכים מהסביבה ליחס "צונן עד קפוא". לדעת הסביבה ( אם יש לה דעה בכלל) "זה לא......................................................................." . כאן אתם יכולים להוסיף את כל התגובות שאתם מכירים. בעניין הזה אני רוצה לשתף אותכם בקצרה באמונה שלי : כל דבר שאנחנו עסוקים בו ברגע זה , מקדם אותנו לעבר מטרת חיינו . בהחלט אפשרי שמטרה זו איננה בטווח הראייה שלנו ברגע זה . העניין הוא שאנחנו אף פעם לא יודעים איפה , מתי ואיך נצטרך להשתמש במה שאנחנו רוכשים עכשיו בחיינו. לכן מה שחשוב זה להתמקד, לעשות את מה שאנחנו עושים על הצד הטוב ביותר ולדעת שכאשר יגיע הרגע – אנחנו נהיה מוכנים . משל הצפרדע החרש/ת הוא המלצה חמה לאופן הפעולה המומלץ - מומלץ לכל הגילאים :) הצפרדע החרשת- מקור לא ידוע קבוצה של צפרדעים שיחקה להנאתה בין עצי היער. לפתע נפלו שני צפרדעים לתוך בור עמוק. התגודדו כל הצפרדעים על פתח הבור כדי לראות כיצד ניתן לעזור לחבריהם שנפלו פנימה. כשראו כמה עמוק הבור וכמה תלולים קירותיו, אמרו לשני הצפרדעים שנפלו: "חבר'ה, אין סיכוי שתצאו מכאן בחיים. אתם נחשבים כבר למתים.. חבל לכם בכלל להתאמץ!" לצפרדעים שנפלו לא היה שום חשק לוותר על חייהם בכזאת קלות, והם החלו לנתר באוויר גבוה ככל שיכלו כדי לנסות ולהיחלץ משם. מפתח הבור המשיכו להגיע אליהם קריאות המרפות את ידיהם (ורגליהם): "תפסיקו לנסות בכלל. זה כל כך עמוק, בחיים לא תצאו מכאן!!" לאחר מספר ניסיונות נפל - כשל כוחו של אחד הצפרדעים, הוא צנח על הקרקעית ומת. הצפרדע השני לא התייאש והמשיך שוב ושוב, בכל כוחו, לנסות ולקפוץ החוצה. בסופו של דבר, ניתור גבוה אחד הנחית אותו על הקרקע, מחוץ לבור. חבריו הצפרדעים שפשפו עיניהם בתדהמה: "איך עשית את זה? מה, לא שמעת את הקריאות שלנו? אמרנו לך שאין סיכוי כי זה נורא עמוק!". בשפת הסימנים הסביר להם הצפרדע הזה כי הוא חירש... הוא לא שמע מה אומרים לו, ובטעות פירש את קריאותיהם הנרגשות כמילות עידוד. מה מוסר ההשכל בסיפור? ראשית - החיים והמוות ביד הלשון. מילה מעודדת למישהו שזקוק לה, יכולה להקפיץ אותו למעלה. שנית - כשמישהו כבר נמצא "למטה", קל מאד לקבור אותו לגמרי עם מילים מייאשות ולסתום עליו את הגולל. למילים יש כוח אדיר, לכאן או לכאן. אדם פיקח צריך ללמוד להשתמש בהן בחוכמה כדי לעזור לסביבתו. הגירסה הזו של הסיפור נלקחה מהאתר שלפניכם: http://www.seeu.co.il/membersPages/Blog.aspx?zrzor4P1qr=KHLJM&Oy1t_vq=FDFHG שוע קלרה - שער לאיכות חיים טובה יותר אתם מוזמנים לסייר כאן באתר שלי http://www.harmoriah.022.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=38695 ובפייסבוק - 365 חלונות ללב בנאום של סטיב ג'ובס באוניברסיטת סטנפורד הוא מעלה כמה נקודות מעניינות שקשורות לנאמר כאן. *YouTube:m1vAcjNyJ0U&hl=en_US&fs=1&*